אוקי, עמדתי באתגר. יותר נכון רצתי אותו.
כפי שכתבתי בפוסט הקודם האתגר היה ריצת 10 ק”מ במסגרת מרתון ירושלים 2011 – וזה היה הגשמת חלום בן כמה שנים.
זו הייתה חווייה נהדרת שהשאירה לי בהחלט טעם של עוד. אני מכה לשנה הבאה. מי יודע – אולי 21 ק”מ – לא מתחייב!!
- האירגון, לפחות ממה שאני ראיתי, היה טוב.
היה די ברור לאן להגיע – ולא נתקלתי בקשיים עם השילוט.
אבל ראיתי גם כאלו שהתבלבלו ושאלו אותי בתוך גן סאקר. - פרשה מביכה:
אני לא ראיתו שילוט באנגלית.
זה אולי מסביר את הפרשה המביכה שהתפרסמה, כאשר כמה מהרצים שהובילו בריצת המרתון טעו והגיעו לקו הסיום הלא נכון.
מביך למדי. אבל אני מאמין ומקווה שילמדו לפעם הבאה.
ראו ב- ואללה!: מבוכה בסיום מרתון ירושלים: ארבעת הראשונים טעו בדרך
האצנים נפסלו בתחילה, אך הפסילה בוטלה. ריימונד קיפקוץ’ הוכרז כמנצח. למעלה מ-10,000 משתתפים נטלו חלק בחגיגה.
ראו גם ב- Ynet: “מרתון י-ם: המובילים נפסלו, המנצח הוכרז פעמיים“. - טוב שנתנו לקת את ערכת המרוץ מראש באמצע השבוע עם מספר החזה, חולצה ואת הצ’יפ לנעל.
כך באתי מוכן, עם הצ’יפ בנעל ועם המספר על החולצה.
החולצה שלבשתי לא הייתה זו שנתנו – לבשתי בשמחה את החולצה והכובע שקיבלתי במיוחד לתחרות מ- אקס ליבריס (מקום העבודה).
אכן נפגשנו שם את החבר’ה מהעבודה- מה שהוסיף לכיף.
בקיצור – היה ממש מדהים! אני מחכה לשנה הבאה.
אני מקווה שלא יחסמו את העיר לתושבים ושיהיה להם יותר קל להבא… בכל זאת – זה יום שישי, יום קצר.
צריך לזכור שהמרתון כלל אלפים רבים של משתתפים מהארץ ומחו”ל.
תמונות זינוק:
תחושת ההישג האישי שווה את הקושי.
אכן היה לא קל ואני עדיין “מרגיש את רגליים”.
הקושי כלל: יציאה מוקדמת ממודיעין לירושלים בשעה מוקדמת (עם הזריחה, לפני שש בבוקר ועוד ביום שישי!), קור מקפיא, דישדוש בבוץ בגן סאקר שלאחר הגשם, ובעיקר – עלייה קשה ברח’ ז’בוטינסקי בסביבות הקילומטר השביעי.
אבל היה שווה. בהחלט שווה.
ועכשיו – עוד תמונות.
התמונות שבפוסט זה מופיעות גם בפייסבוק.
כשלקחתי את הערכה למרוץ באמצע השבוע שעבר – בתערוכת ספורט בבניני האומה – נרשמתי לאפליקציית פייסבוק של טוטו ווינר (המארגנים). אז הם העלו את התמונות שלי כנראה לפי זהוי הצ’יפ שלי בנקודות בהן היה שטיחון אלקטרוני.
תמונה מהאמצע: ביציאה מהעיר העתיקה, סביבות הקילומטר ה-5.
תמונות מהסיום:
